המשוטט

THE FLÂNEUR · REDISCOVERING THE ART OF WANDERING

המשוטט

לגלות מחדש את אמנות השוטטות

הוא נראה כאדם ההולך בעולם בלי יעד מוגדר מראש.
אבל הוא איננו הולך כדי ללכת לאיבוד.

הוא נע מתוך סקרנות, קשב ופתיחות למה שעשוי להופיע בדרך. הוא מתבונן, מקשיב ומבחין. השוטטות, אם כך, איננה רק תנועה במרחב. היא דרך לראות את העולם.

הדמות ההולכת: איור מקורי של ליאלהדמות ההולכת: איור מקורי של ליאל

I

דמות פשוטה.
רעיון גדול.

לעיתים, רק בדיעבד מתברר שדמות פשוטה נשאה רעיון גדול. המשוטט הוא אחת מהן.

המשוטט איננו צורך את העולם, איננו רק עובר דרכו, ואיננו ממהר אל היעד הבא. הוא פוגש את אותו עולם שכולנו פוגשים, אבל באופן שונה: לא דרך צבירת חוויות ולא דרך הימנעות מהן, אלא דרך איכות המפגש.

השוטטות פותחת דרך אחרת להיות עם המציאות: לאט מספיק כדי לראות, ופתוח מספיק כדי להיות מופתע. השוטטות איננה היעדר כיוון. היא צורה אחרת של כיוון.

  • שם לבלמה שנשאר מחוץ לתוכנית
  • מקשיבלעצמו, לאחר ולמרחב
  • מתפלאממה שנעשה מובן מאליו
  • מחברבין מה שנראה רחוק

II

בעולם שאומר לנו כל הזמן לאן להסתכל,
המשוטט זוכר איך לראות.

יש תקופות שבהן החיים מתמלאים. לא בהכרח במשמעות, אלא בריבוי.

זרם מידע שאינו נגמר. גירוי שרודף גירוי. סביבות דיגיטליות שמתחרות על תשומת הלב שלנו, ואלגוריתמים שמעצבים יותר ויותר את מה שאנחנו רואים ואת האופן שבו אנחנו מגיבים. לחץ להיות יעילים, מדידים וזמינים תמיד. ובתוך כל זה, פחות ופחות מקום לאי־ודאות, לפליאה, למפגש שלא תוכנן ולגילוי של ממש.

האתגר של זמננו איננו מחסור במידע, אלא מחסור בהבחנה. נעשה קשה יותר להבחין בין מה שחשוב לבין מה שרק רועש.

שתי תגובות מוכרות, ואפשרות שלישית

להדק

לבחור כיוון ברור יותר, לסמן מטרות, לנסות להחזיר שליטה. האפשרות הזו סוגרת מהר מדי.

להיסחף

להמשיך לנוע עם הזרם, לתת לדברים לקרות, לקוות שמשהו יתייצב מעצמו. האפשרות הזו פותחת בלי הבחנה.

להתכוונן

לא לעצור את התנועה, אלא לפגוש אותה מבפנים. העולם ממשיך לנוע, אבל משהו באופן שבו אני נע בתוכו משתנה. לא כל גירוי דורש היענות, ואין גם צורך להדוף אותו.

כמעט קסם.
יכולת שאפשר לטפח.

מי ששוטט מכיר את הרגע שבו העולם נפתח: פרט שעברתם לידו אלף פעם ולא ראיתם, שיחה שהלכה למקום שאיש לא תכנן, חיבור פתאומי בין שני דברים רחוקים. זה מרגיש כמו קסם. אבל זו יכולת אנושית, והיא גדלה בתרגול. בעולם שמנסה כל הזמן ללכוד את תשומת הלב שלנו, היא עוזרת לנו להישאר רואים, סקרנים ויוצרים. היא מחזירה לנו:

  • את היכולת לשים לב
  • את היכולת לראות את המוכר אחרת
  • סקרנות ופליאה
  • פתיחות לאנשים ולמבטים לא מוכרים
  • את היכולת לזהות דפוסים ואותות עדינים
  • את הסבלנות לשהות באי־ודאות בלי לסגור אותה מיד
  • את היכולת לגלות אפשרויות שלא נראו מראש
  • את היכולת ליצור משמעות, ולא רק להגיב לגירויים

III

קבוצת כוכבים

לאורך ההיסטוריה הופיעה דמות המשוטט בצורות שונות: בהליכה, בשיחה, בהתבוננות בעיר, במפגש עם אנשים, ולעיתים גם במסע רוחני או פילוסופי. כל תקופה העניקה לה משמעות חדשה. הדמויות כאן אינן שושלת ואינן מייסדות של הגישה. הן אורות. כל אחת מאירה פן אחר של השוטטות, ואפשר לנווט לאורן.

המילה flâneur נולדה בפריז של המאה ה־19, והדמויות הקדומות כאן קרובות לה ברוח, לא בשם. בכל אור מופרד מה שידוע מן הקריאה שלנו.

ביקרתם ב־1 מתוך 9 אורות. הקו הדק הוא הדרך שלכם. קו זהב מופיע כששני אורות שיש ביניהם קשר מתועד כבר מוארים.

המקרא · בראשית יב–יח

אברהם

האור של היציאה אל הלא נודע

לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

בראשית יב, א

מה ידועבסיפור המקראי אברהם נקרא לעזוב את המוכר ולצאת אל ארץ שעוד לא נאמר מהי. בהמשך הוא נע בין מקומות, מקים אוהל, ובפתח האוהל הוא מקבל עוברי אורח ומארח אותם (בראשית יח).

הקריאה שלנוהמסע איננו רק תנועה גיאוגרפית. הוא תהליך של גילוי. והאוהל הפתוח מחבר בין שוטטות לאירוח: מי שיוצא אל הלא נודע יכול גם לפתוח מרחב שבו אחרים נפגשים.

אתונה · המאה ה־5 לפנה״ס

סוקרטס

האור של השאלה

מה ידועסוקרטס לא כתב דבר. מה שאנחנו יודעים עליו מגיע בעיקר מתלמידיו, אפלטון וקסנופון, שתיארו אותו משוחח עם אנשים במרחב הציבורי של אתונה: שואל שאלות, מקשיב לתשובות, ובוחן יחד איתם את מה שנדמה להם שהם יודעים.

הקריאה שלנושוטטות של מחשבה. לא להישאר בתוך תשובה מוכנה, אלא לנוע דרך שאלות ומפגשים, וליצור תנאים לשיחה שבה תובנה יכולה להיוולד.

לונדון · 1840

אדגר אלן פו

האור של הסקרנות שנשבית

מה ידועבסיפור "איש ההמון" המספר יושב ליד חלון של בית קפה בלונדון ומתבונן בהמון החולף. אדם זקן אחד מרתק אותו, והוא יוצא אחריו לרחובות ועוקב אחריו לאורך לילה ויום.

הקריאה שלנואחד הדימויים הספרותיים המוקדמים של אדם שהעיר שבתה אותו. ההמון עצמו נעשה תעלומה שמתבוננים בה ויוצאים בעקבותיה.

פריז · אמצע המאה ה־19

שארל בודלר

האור של המבט ברחוב

מה ידועהמילה flâneur הייתה בשימוש בפריז עוד לפניו, אבל המשורר שארל בודלר העניק לפלנר את מקומו בספרות ובתרבות. במסה "הצייר של החיים המודרניים" (1863) הוא מתאר את מי שההמון ברחוב הוא ביתו. בודלר גם תרגם לצרפתית את סיפוריו של פו, ובאותה מסה הוא נזכר ב"איש ההמון".

הקריאה שלנוהמשוטט נע בעיר בלי מטרה תועלתנית. הוא צופה, מקשיב וקורא את חיי היומיום. העיר הופכת עבורו לעולם של סימנים, מפגשים וגילויים לא צפויים.

ברלין ופריז · 1927–1940

ולטר בנימין

האור של הקריאה

מה ידועולטר בנימין חזר אל הפלנר של בודלר במסותיו ובעבודת הפסאז'ים, מחקר רחב על פריז של המאה ה־19 שלא הושלם בחייו. אצלו הפלנר הוא דמות שדרכה אפשר לקרוא את העיר המודרנית. בזיכרונות הילדות שכתב על ברלין הוא מבחין בין מי שפשוט לא מוצא את דרכו בעיר לבין מי שלומד ללכת בה לאיבוד, כמו שהולכים לאיבוד ביער. לזה, לדבריו, צריך ללמוד.

הקריאה שלנוהעיר נעשית טקסט חי של סימנים, עקבות וסתירות. המשוטט לומד לקרוא את מה שאחרים עוברים לידו.

פריז · 1974

אנרי לפבר

האור של המרחב החי

מה ידועהפילוסוף והסוציולוג אנרי לפבר טען בספרו "ייצור המרחב" שהמרחב איננו מיכל ריק ואיננו רק מבנה פיזי. הוא תוצר חברתי, שנוצר ומשתנה דרך האופן שבו אנשים חיים בו, נעים בו ומפרשים אותו.

הקריאה שלנוכאן נמתח הגשר בין שוטטות לסביבה חיה. המרחב איננו תפאורה שעוברים בה, אלא משהו שנוצר כל הזמן, גם מתוך הצעדים שלנו.

ניו יורק · שנות ה־50

אברהם יהושע השל

האור של הפליאה

מה ידועהשל כתב על הפליאה, ועל "ההשתאות הרדיקלית", כיסוד של היחס האנושי לעולם (למשל בספרו "אלוהים מבקש את האדם", 1955). בעיניו העולם מלא משמעות, אבל האדם המודרני חדל להתפלא.

הקריאה שלנוהשוטטות כתרגול של פליאה: ללמוד לראות מחדש את המובן מאליו, וללכת בעולם מתוך פתיחות למה שכבר נמצא בו.

1923

מרטין בובר

האור של המפגש

מה ידועבספרו "אני ואתה" הבחין בובר בין שני אופני יחס לעולם: "אני–לז", שבו אנשים ודברים נתפסים כאובייקטים לשימוש ולמיון, ו"אני–אתה", שבו מתרחש מפגש חי.

הקריאה שלנוהמשוטט איננו פוגש הכול כחפץ לצריכה, למיון או לשימוש. כשיש קשב, המרחב חדל להיות אוסף של דברים, והאפשרות למפגש אמיתי נשארת פתוחה.

היום

המשוטט בשלושה עולמות

האור שעוד נדלק

מה ידועכבר בסוף המאה ה־20 החלו חוקרים, ביניהם מייק פת'רסטון ומרן הרטמן, לכתוב על שוטטות גם במרחבים מקוונים. המשוטט כבר איננו רק הולך ברחובות העיר. הוא נע גם במרחבי מידע.

הקריאה שלנוהשאלה כבר איננה רק איך נעים בעיר. היא איך נשארים קשובים ומבחינים בתוך עולם של גירוי מתמיד, מורכבות ושינוי. כיצד מבחינים בתוך עודף.

IV

מן המשוטט המבחין
אל המשוטט האקוסיסטמי

הפלנר ההיסטורי התבונן בעיר המודרנית ופירש אותה. המשוטט של היום עומד מול עולם רחב ומורכב בהרבה.

הוא צריך לנוע לא רק ברחובות, אלא גם בתוך יחסים, מידע, מערכות, קהילות ואי־ודאות. האתגר איננו רק לנוע לאט יותר או להתבונן יותר. האתגר הוא לפתח קשב והבחנה.

מכאן צמחה הגישה המבחינה: היכולת לשים לב, לקרוא ולהבחין במה שחשוב בתוך העודף. מתוכה נולד המשוטט המבחין, ומתוכו התפתח המשוטט האקוסיסטמי.

הקשבהוא התנאי
ההבחנההיא התוצאה
השוטטותהיא התרגול שמפתח את שניהם

לא להאט את התנועה, אלא לדייק אותה.

לא לצרוך עוד, אלא לפגוש את מה שכבר נוכח.

המשוטט האקוסיסטמי

המשוטט האקוסיסטמי איננו רק מתבונן קשוב שעומד מול העולם. הוא חלק ממנו.

הוא נע בתוך רשת חיה של יחסים: בין אנשים, בין מקומות, בין אדם לטבע, בין רעיונות ומערכות. זהו המעבר ממבט של EGO למבט של ECO: מעולם שנתפס כאוסף של משאבים, לעולם שנתפס כרשת של קשרים: בין אנשים, בין תרבויות, בין אדם לסביבה, בין רעיונות ובין אפשרויות עתידיות.

ברשת כזו התנועה הולכת לשני הכיוונים. המקום משפיע על המשוטט: קצב הרחוב, קול מתוך חלון, הצל של עץ, מבט של מישהו. והמשוטט משפיע על המקום: שאלה שהוא שואל, שיחה שהוא פותח, עקבה שהוא משאיר. כאן חוזר האור של לפבר: המרחב נוצר דרך האופן שבו אנשים חיים בו, ומי שמשוטט משתתף ביצירתו.

ומשם הדרך קצרה ליצירת תנאים: מרחבים של קשב, מפגש ושיחה, שבהם גם אחרים יכולים לראות, לשאול ולגלות אפשרויות בעצמם. כך הופכת השוטטות ממסע אישי בלבד למעשה קהילתי.

  1. גילוי אישיאדם אחד, מקום אחד, שאלה אחת.
  2. גילוי משותףכמה אנשים משוטטים יחד, וכל אחד מביא את מה שראה.
  3. יצירה משותפתמתוך מה שהתגלה נולד משהו שאיש מהם לא היה יוצר לבד.

המתנה של המשוטט לעולם איננה רק התובנות שלו.

היא היכולת שלו לאפשר לאחרים להגיע לתובנות משלהם.

איך עושים את זה בפועל: היסודות, שבע התנועות וחמש התובנות.

השיטה בקצרההשיטה לעומק

V

יותר מהליכה

השוטטות היא אופן של מפגש עם העולם, ולכן היא לא נעצרת ברחוב. אפשר לשוטט בכמה מרחבים.

המרחב הפיזי

רחוב, שכונה, עיר, נוף, בניין, טבע.

סמטה שתמיד עברתם לידה, והיום נכנסתם.

המרחב האנושי

שיחה, מפגש, קבוצה, קהילה, תהליך משתף.

שאלה אחת ששאלתם, ושיחה שהלכה למקום שאף אחד לא תכנן.

המרחב הדיגיטלי

רשת של מידע, דימויים, רעיונות וקשרים.

קישור שהוביל לקישור, עד שמצאתם משהו שלא חיפשתם, ועצרתם להתבונן בו.

היכולת שבבסיס דומה בכולם: להיכנס למרחב מתוך פתיחות קשובה, לשים לב למה שמתהווה, להקשיב, לזהות קשרים, ולאפשר להבנה חדשה להתפתח.

VI

ללכת לאיבוד
בלי לאבד את המצפן

השוטטות דורשת נכונות לעזוב דפוסים מוכרים ולהיכנס אל אי־הוודאות. אבל היא איננה ויתור על כל כיוון.

היא חופש בתוך התכווננות ערכית. יוצאים עם ערך, עם מצפן פנימי. משחררים ציפיות שנקבעו מראש. ונכנסים אל העולם בקשב ובפתיחות. מה שמתגלה בדרך הוא לפעמים דבר שלא היה אפשר לתכנן.

לא מצפן חיצוני, שאומר לאן ללכת, אלא מצפן פנימי, שמכוון תוך כדי תנועה. המשוטט אינו מחפש תשובה מראש. הוא נע כך שיוכל לזהות אותה כשתופיע.

לא לדעת מראש, אך לדעת לזהות.

לא להחזיק בכיוון, אך לא לאבד אותו.

VII

אולי זה מתחיל במשהו קטן

השוטטות היא יכולת שאולי שכחנו, ואפשר לגלות אותה מחדש. היא יכולה להתחיל במשהו קטן:

  • ללכת ברחוב אחר.
  • להיכנס למקום מוכר עם שאלה אחרת.
  • לשים לב לדבר אחד שבדרך כלל חומק מתשומת הלב.
  • לתת לשיחה לנוע למקום לא צפוי.
  • לשהות עם משהו בלי להחליט מיד למה הוא טוב.
  • ללכת אחרי הסקרנות לרגע, לפני שחוזרים למסלול המתוכנן.

לפגוש מקום בלי לדעת מראש מה יש בו.
להקשיב בלי לדעת מה ייאמר.
לאפשר למציאות להפתיע אותנו.

יש דרך אחרת לנוע בעולם.
ואולי היא מתחילה כשמרשים לעצמנו לשוטט שוב.

החופש לשים לב.האומץ להתפלא.היכולת להבחין.

מקורות, והבחנה בין עובדה לפרשנות

הקריאות הפרשניות בעמוד ("הקריאה שלנו") הן פרשנות עכשווית מתוך גישת המשוטט המבחין והמשוטט האקוסיסטמי, ואינן טענות היסטוריות. מה שמופיע תחת "מה ידוע" נשען על הכתבים והמקורות שברשימה כאן. שורות הציטוט המובלטות בעמוד הן ניסוחים של הגישה עצמה, ולא ציטוטים מן ההוגים שבקבוצת הכוכבים. הציטוט הישיר היחיד ממקור חיצוני הוא הפסוק מבראשית. רגעי השוטטות הקטנים ("רגע") הם תמונות להמחשה, ולא תיאור של אירוע מסוים.

  • בראשית יב, א (היציאה לדרך); בראשית יח (האירוח בפתח האוהל).
  • סוקרטס: כפי שהוא מתואר בדיאלוגים של אפלטון ובכתבי קסנופון.
  • Edgar Allan Poe, "The Man of the Crowd" (1840).
  • Charles Baudelaire, « Le Peintre de la vie moderne » (1863).
  • Walter Benjamin, The Arcades Project (unfinished; published posthumously); Berlin Childhood around 1900. ההבחנה בין לא למצוא את הדרך לבין ללמוד ללכת לאיבוד מובאת כאן בפרפרזה, ולא כציטוט.
  • Henri Lefebvre, La Production de l'espace (1974).
  • אברהם יהושע השל, "אלוהים מבקש את האדם" (God in Search of Man, 1955).
  • מרטין בובר, "אני ואתה" (Ich und Du, 1923).
  • Mike Featherstone, "The Flâneur, the City and Virtual Public Life", Urban Studies (1998); Marén Hartmann, Technologies and Utopias: The Cyberflâneur and the Experience of "Being Online" (2004).